<h1>תוספות רי"ד — ע"ז מהדורא תנינא</h1>
<h2>דף ב.</h2>
[ע"ז י"ד ע"ב] בן בתירא מתיר בסוס. ירושלמי ר' יוסי בר בון בשם ר' חונא בן בתירא ור' נתן שניהם אמרו דבר אחד דתני הוציא מן הבהמה ומן החיה ומן העופות בין חיים בין מתים חייב ר' נתן אומר מתים חייב חיים פטור, רבנן אית להון חיוב חטאת ואינון מתיבין ליה אכן, בשיטתו השיבוהו, בשיטתך שאתה אומר משום שבות כן אוף אנא אית לי לכשיזקין כודנו ברחיים, מיכן מוכיח שאף המשוי חשוב מלאכה אצל הבהמה, ולא כמו שפירשתי בפ' מי שהחשיך [ס"ד ע"א] במהדורא בתרא, ואי קשיא כיון שהמשוי חשוב מלאכה אצל בהמה, בלאו מחמר נמי ליתסר, דהא קא עביד בה גוי מלאכה בשבת דומיא דשאלה ושכירות, מה צורך לומר דשמעי' לי' לקליה, נ"ל שכך מוכחת השיטה שכל מלאכת שהתחילה בה הבהמה מערב שבת מותר להניחה לעשות כל השבת ואין בכך כלום, ולא הוזהרנו אלא שלא תתחיל במלאכה בשבת, הילכך גבי שאלה ושכירות שמתחלת לעשות המלאכה בשבת, בלאו מחמר נמי קא עבר, אבל גבי נסיוני וגבי נתינת כיס שמתחלת לעשות המלאכה מבעוד יום, אינו עובר עד שיחמר אחריה, ואין בידי כדי ליתן טעם בדבר, עיין בפ' מי שהחשיך במהדורא תליתאה.
<h2>דף לז.</h2>
[ע"ז ע"ד ע"א] הלכה כרשב"ג חבית בחבית. מה שפירש המורה דשקיל חדא ושדי בנהרא ואינך נישתרו בהנאה, אינו נראה לי, שלא מצינו שהתיר דבר זה אלא ר' אלעזר שזהו דרך פדיון, ורשב"ג לא ידעי' מאי קסבר בפדיון ע"ז, כדפרישית במה"ק.
